שפתי חכמים, במדבר ל״ד

1 מצרני גבולי. כלל זה נקוט בידך כל מקום שמזכיר רש"י לשון מיצר, ר"ל הוא גבול, פי' הרצועה המקפת א"י:

2 לשון נפילה. כמו הפיל פור הוא הגורל:

1 מן המזרח למערב. כלומר לאו דוקא הפאה של נגב אלא כל הרוח נקרא פאה, מקרן מזרחית דרומית עד מערבית דרומית:

2 דרומית מזרחית. ועל ידי אדום ר"ל אשר אצלו, ולהודיע מקום מצב מדבר צין בארץ כנען שהיא ארץ תשע מטות והוא בקרן מזרחית דרומית שלה:

3 שלש ארצות. כל דבריו מבוארים לכל מעיין בצורה שמציירת גבול ארץ ישראל:

4 מן השיחור. השיחור היינו נילוס:

5 וארץ מואב. וכתיב אחריו וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו' משמע מתחילה הסיבם מן המערב למזרח בצד דרומו של אדום ומואב, וכשהגיעו למקצוע דרומית מזרחית פנה אל צפון העולם לסבוב את מצר המזרחי של מואב וכשהסיבו את מצר המזרחי כתיב אחריו וישלח ישראל וגו' שמצאו את ארץ סיחון ועוג:

6 אצל ארץ אדום. זה מוסב אלעיל, רוצה לומר לכך כתיב ממדבר צין על ידי אדום:

1 ועוקם לצד צפונו. ר"ל שעיקם לצד ארץ ישראל ומתרחב המיצר, נמצא שארץ ישראל מתקצר, דכל כמה שמרחיב המיצר לתוך ארץ ישראל מתקצר ארץ ישראל:

2 לפנים מן המצר. מדכתיב מנגב למעלה עקרבים משמע שהגבול דהיינו המיצר בדרומה של מעלה עקרבים, אבל היכא שכתיב ועבר משמע שעבר המיצר תוך העיר:

3 אל צין. דה"א בסופו במקום למ"ד בתחילה:

4 ונמשך. פי' שהגבול של ארץ ישראל מתפשט בצד דרום של עולם וא"כ מתרחב הגבול של א"י לצד צפון של עולם, ודו"ק היטב:

5 ולשון ונסב האמור כאן. כלומר מה שכתיב ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים, אין פירושו כונסב דלעיל, דלעיל פי' שהמיצר היה מתעקם לא"י ונמצא שא"י מתקצר והמיצר מרחיב, אבל ונסב דכתיב כאן היה מתעקם לנחל מצרים שהוא דרומו של עולם, ונמצא שמתקצר המיצר וא"י מרחיב:

6 ומשם והלאה. כלומר שלא היה מרחיב יותר משבא לחצר אדר, אלא עומד ברוחב הראשון, אבל מעצמון התחיל לקצר ובא לו לנחל מצרים:

1 הנסין. מגבול יתירה מרבה ליה אף נסין:

1 וחוצה הימנו. ר"ל ברוחב היה מסבב את ההר בצד פנים, דהיינו א"י, ובצד חוצה, היינו חוץ לארץ:

1 ששם כלתה. רוצה לומר מצדדה עד חצר עינן ימשך המיצר לדרומו של עולם ממערב למזרח, נמצא שארץ ישראל מתקצר והמיצר מרחיב:

1 שרוח מזרחית. כלומר דקדמה הוא לשון פנים, והה"א בסופה במקום למ"ד בתחילתה. וזה שפי' אל פני ר"ל לפני, ומפרש ואזיל על מה קאי אל פני לכך פירש העולם, ר"ל אל פני העולם דהיינו במזרח שרוח כו':

1 בשבילכם. ר"ל דינחלו משמע שהם ינחלו לעצמן. ולכם משמע שהם ינחילו לכם: ל"פ אשר ינחלו בשבילכם:

2 ומחלק נחלת השבט. דאל"כ שהרי כאן היו קטנים דלאו בני שליחות נינהו, וגם איכא דניחא להו בהר ואיכא דניחא להו בבקעה, אלא מה שעשה אפוטרופוס עשוי והיינו בחלוקת נחלת השבט למשפחות, והמשפחות לגברים אבל חלוקת הארץ עצמה לשבטים היה על פי הגורל ואינו תלוי ביד האפוטרופוס:

3 ובורר לכל אחד. הא דלא נקט רש"י ג"כ דהנשיאים היו מחלקים תחילה לשבטים, ואח"כ למשפחות ולגברים, משום דהנשיאים לא חלקו לשבטים אלא ע"פ הגורל נחלק לשבטים:

4 נוחלים לכם כו'. ר"ל א"כ למה כתיב לכם, אלא בשבילכם: